.PNG)
ממני אליכן
נשים ונערות יקרות, מאז שאני זוכרת את עצמי אני שרה, רוקדת ומשמחת.
אהבָתי לניגון, לריקוד, לשירה, לשמחה, לבמה ולקהל היא בלתי מובנת – ולפעמים מוגזמת,
אך זו תחושה פנימית חזקה של שליחות גדולה, בדיוק כמו השליחות שלי להקים בית כשר ונאמן בישראל, אמן.
השירה היא אחת המעלות הגבוהות בעבודת הבורא...תודה אלוקים שזכיתי לעבוד אותך בשמחה ולקדש שם שמיים – בעולם התקשורת ובהופעות שבהן אני משמחת בס"ד אלפי נשים.
שלכן,
אילנה
קטע מיתוך הסיפור האישי שסוחף את כולן ...
"נאלצתי לוותר על משהו מהותי מאוד בחיי... בכיתה י"ב, החלטתי שבשביל הרוגע הנפשי שלי אני אנסה להתקבל ללהקה צבאית, בשביל להוכיח לעצמי שאני יכולה. מאוד התלבטתי על דרכי כי ידעתי שחשוב לי להקים משפחה ובייחוד כזו שהתורה במרכז חייה... היה לי ברור שכדי להגשים את החלום הזה אהיה חייבת לזנוח את החלום שלי להיות זמרת. העולם הנוצץ של המוזיקה דרש ממני ירידה רוחנית, וכאב לי מאוד לוותר על החלום שלי להתחתן עם בחור שהתורה היא במרכז מבחינתו. ובכלל - אי אפשר לגדל ילדים על עולם של חצי חצי, של התפשרות, הם צריכים להבין מה הכי חשוב לך...אירוע שהתרחש סמוך לאחד המיונים ללהקה, הכריע בהתלבטותי... ממש ערב לפני המיון השני שלי ללהקות הצבאיות, שקבע איפה אני אשובץ, נפטרה עפרה חזה. עפרה הייתה עבורי דגם של צניעות יחסית, בתוך עולם נוצץ. עפרה מאוד השתוקקה להביא ילדים לעולם, אך נפטרה מבלי להגשים את חלומה הגדול מכל- להיות אמא ! באותו לילה היה לי מאוד קשה להרדם ...במעט השעות שבכל זאת ישנתי חלמתי על עפרה, כשהיא אומרת לי "תחשבי על זה טוב !" כשהתעוררתי הבנתי שהעולם בו היא בחרה, בא על חשבון חיי המשפחה שלה. הבנתי שאני לא מוכנה להתפשר על זה. במקום ללכת למיונים, נסעתי בכיוון ההפוך כדי להצהיר ברבנות..."
